הגירסה ה"רכה " (הגירסה "הקשוחה " נמצאת בהמשך )
בתוכי יש מילים המבקשות לצאת החוצה
מילים כועסת שיכולות ליצור צליל צורם.
בתוכי יש מילים המבקשות לפרוץ את
התקיעות
לנפץ.
להזיז את הכיווץ
להפיג את המחנק.
יש בתוכי מילים המבקשות
ללטף.
לאהוב.
לחבק.
לרכך.
יש בי הכל
מילים
פוצעות
רכות
מרחיקות
מקרבות
מבקשות
להכיל
להקיא.
לפעמים אני עוצרת ומזהירה אותן:
הישארו כאן, אל תצאו, אין לכן מושג את מי בחוץ תפגשו
אבל
מה קורה לי כשהן נשארות בפנים?
***********************************************************************
כשאנשים שואלים אותי מה זה אימון? מה את עושה ?
אני לא תמיד מוצאת את המילים לתאר את החוויה.
בעיניי אימון הוא חוויה, חוויה שכל החושים משתתפים. חוויה שמכילה ביחד כמה שפות.
אני מתקשה לתאר במילים את תחושת הרווחה שאנחה יוצרת בגוף רק בשל כמה מילים שיצאו החוצה.
כשמילים כואבות מדוברות בחדר יעלו לעיתים הדמעות והעצב יצוף ובעקבותם תגיע נשימה עמוקה, משחררת.
כשמאפשרים למילים את החופש לצאת אל החדר המוגן והבטוח שמהווה את המרחב האימוני,
משהו קורה בגוף
ואז
בנשימה
ואז
באישה ובאדם (בנשמה).
מתוך כך, משתנים החיים, נוצרת מציאות אחרת.
לעיתים, כשאני מדברת על אימון נשארות רק מילים, הכל הופך להיות שטוח וחסרות לי המילים לתאר את החוויה, כי שיחה שמתרחשת בחדר היא הרבה יותר ממילים.
מזמינה אתכם לחוות את המפגש עם המילים שלכם . קטי 053-7317662
___________________________________________________________________________
הגרסה הקשוחה
יש בי מילים
שיכולות להקפיא את הדם.
לעצור את הנשימה.
לנקב את הקיבה,
להבעיר את הלב.
יש בי מילים שיכולות
לכווץ את השרירים
חזק, חזק
עד כאב.
יש בי מילים עם צלילים צורמים
שעוצרות את התנועה,
שמכאיבות לאוזניים
שאני לא רוצה לשמוע.
יש בי מילים שמקפיצות אותי משמחה
שגורמות לרפיון
נעים כזה
טוב.
יש בי מי מילים שמעבירות אותי לעבר
לבית הוריי, לילדותי, לילדה שהייתי.
הן מגוונות, פעם מעלות דמעה ופעם אחרת חיוך.
כולן שלי,
הן כולן אני.
לפעמים אני רוצה לשמור את מילותיי לעצמי
לעיתים אני בוחרת להוציא אותן החוצה ומתקרבת אל עצמי.
