סוכריות קופצות

היא אוהבת את הסוכריות האלה, היא קונה אותן במכולת השכונתית. מניחה חמישים אגורות שהיא אספה במשך שבועיים בעדינות על הדלפק. המוכר הזקן סופר את האגורות באיטיות והיא עומדת על קצה האצבעות וחושבת :" לא טעיתי נכון , יש בדיוק ". לפני שבועיים היא באה לקנות אבל זה לא הספיק, הוא לא ויתר לה "תלכי להביא את מה שחסר ותחזרי " הוא אמר. ימים סרקה את הרחובות עם מבט כלפי הריצפה כולה תקווה שאולי תמצא כמה מטבעות. מצד אחד התפללה שלמישהו יפלו כמה אגורות ומצד שני התביישה בתפילה, הרי זה עצוב לאבד כסף. עכשיו המוכר הזקן סופר את המטבעות אחת אחר השניה והיא עוצרת את הנשימה. הכל עובר כשורה, הוא לוקח את הכסף, ושם בקופה מבלי להדפיס. היא שמעה את המבוגרים אומרים שהוא עושה כסף שחור, היא לא הבינה מה זה כסף שחור ואיך הצבע שלו משתנה, כי היא אף פעם לא ראתה כסף שחור אבל לא שאלה. מנסה להבין לבד מה זה אומר בכלל כסף שחור. היא כבר לא שואלת את אבא או אמא שאלות על כסף, זה מיותר. כשהיא כן שאלה , הם תמיד אמרו בכעס כי אבא ואמא עובדים קשה מאוד בשביל הכסף והיא צריכה לחשוב טוב טוב לפני שהיא מבקשת משהו, כי חוץ מזה, הם עושים את הכל בשביל הילדים. היא צריכה להבין שכסף לא גדל על עצים ולא כל מה שרוצים אפשר לקנות. למרות שהחברות שלה קנו כל יום ארטיק בצהריים בחזרה מבית הספר והיא לא, היא לא ביקשה. כשאזרה אומץ וביקשה התשובה הייתה "אין לי ", בחלוף הזמן הפסיקה.

השקית עם הסוכריות מוחזקת חזק בתוך כף ידה. רצה לכיוון הדשא שנמצא מאחורי הבלוק, לעץ הפלפלון שהיא אוהבת. רוח נעימה עוברת דרך ענפי העץ, פותחת את השקית בעדינות. כל החברים בצד השני של הבלוק. כרגע היא לבד והיא לא תצטרך לכבד אף אחד והסוכריות יכולות להיות רק שלה. בלי "עם כיבודים " ו "נו , תביאי לי קצת " והכיווץ הזה בבטן שהיא מכירה, שהיא לא תספיק לאכול מספיק מהממתק שלה והסוכריות יעלמו. מכניסה חופן לפה והחגיגה מתחילה. כמו ביום העצמאות כשהזיקוקים מתפוצצים בשמים, כך עכשיו זה קורה בתוך פיה והיא מתרגשת מהקפיצות הקטנות בין החיך ללשון ומדמיינת את הצבעים הנהדרים של סגול, ירוק וכחול שמופיעים בשמים, עכשיו הם כולם בתוך הראש שלה. הרי געש מתפרצים. היא שמחה. חיוך על השפתיים מתרחב ותחושה נעימה שמתפשטת בגוף. כייף לה. לרגע חולפת מחשבה בראשה שזה היה נחמד לחלוק את הסוכריות עם חברה, שתיהן יכולות לצחקק ביחד אבל כך יש לה יותר.

חבורת ילדים מצחקקת וצוהלת מתקרבת אליה, הנה היא פה, הם אומרים, בואי לשחק איתנו. מקפלת את חבילת הסוכריות המצומקת ומכניסה לכיס המכנס ורצה אליהם.

מה עשית פה לבד שואלת חברתה הטובה , היא עונה : יש לי סוכריות קופצות , עוד מעט נאכל ביחד .

**********************************************************************************

במרחב האימוני זיכרונות ילדות הם דרך להכיר את הילד/ה שהיינו. בסיפור שלמעלה עולים כמה נושאים. זו הזדמנות להכיר את הילדה ולשוחח על יחסים עם כסף, מה היא מכירה מבית ילדותה, כיצד היא מתנהלת בהווה עם כסף , מהן התחושות שלה, הרגשות שלה והאמונות שלה לגבי כסף .

נושאים נוספים שאפשר לחקור הם, היחסים שלה עם רצון, שמחה, לבד וביחד ואיך זה בא לידי ביטוי בהווה.

בעבודה עם זכרון אנחנו בוחרים להביא את המבוגר המיטיב ואת הילד הפעיל כדי לאפשר את החוסן של הילד/ה בתוך הזכרון חלק מהתוצאות של ההתבונות על העבר ועיבוד הזיכרון בהווה מובילים בתהליך האימוני להיווצרות של חוסן פנימי, אהבה עצמית ותחושת מסוגלות בהווה.

כדי שיתפתח תהליך אינטימי ואותנטי יש צורך במרחב אימוני שיש בו הקשבה, נוכחות ויושרה.

הכלים בשיחה הם : הקשבה, שאילת שאלות, התבוננות וחקירה .

קטי טייב

מאמנת להקשבה & טרנספורמציה.

053-7317662