טִפּוֹת

וְאַחֲרֵי שֶׁנִּפְעָר בְּלִבִּי הַחֹר

הֵחֵלּוּ לִזְלֹג טִפּוֹת

הַחוֹצֶה

רָחוֹק מִמֶּנִּי.

גָּדַל הוּא עַם הַשָּׁנִים

וּבְגוּפִי נוֹתְרוּ רַק

טִפּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל

אָהֲבָה.

חִשַּׁבְתִּי ימיי לְאָחוֹר

לְהִפָּרֵד מֵהַחַיִּים

וְלִפְגֹּשׁ אֶת בּוֹרְאִי.

בעומדי לְפָנֶיהָ

שִׁלְּחָה אוֹתִי חָזְרָה לַחַיִּים

טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנִּי.

וּבְרֶגַע אֶחָד, בֵּינִי לְבֵינִי

הַסְּכֵמָתִי מְחַדֵּשׁ

לֶאֱהֹב אוֹתִי

בְּעַצְמִי.

הַיָּמִים חָלְפוּ

הַצֶּבַע חָזַר אַט אַט לַלְּחָיַיִם

הַצְּחוֹק לַשְּׂפָתַיִם

הַדָּם לַשְּׁרִירִים.

וְיָכֹלְתִּי לַשִּׁיר וְלִרְקֹד

לְלַטֵּף

לְעוֹדֵד

לִסְלֹחַ לִי.

בִּמְקוֹם הַבּוּר

תָּאִים הֵחֵלּוּ לִצְמֹחַ

וְחָבְרוּ אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי

קָרוֹב קָרוֹב

וְכָךְ הָאַהֲבָה נוֹתְרָה בִּפְנִים

וְלֹא זָלְגָה.

נוֹתְרָה צַלֶּקֶת דַּקָּה,

מִדַּי פַּעַם שׁוֹלַחַת אוֹתוֹת שֶׁל פַּחַד

וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה הַזְּמַן

לְהַרְחִיב אֶת הָאַהֲבָה.

קטי טייב